body count

יום ראשון, 14 בפברואר 2010

חיים בסרט

המינוריות של תרבות השמאל החיפאית באה לידי ביטוי בהקרנת סרטו של בני ברונר

מדינה בהשעיה בסינימטק חיפה ב . 11.2.10. (הקטעים כאן לכל מי שמזדהה עם האמרה
שאין צורך בלשכנע את המשוכנעים) .מוסד הסינימטק אשר מיקומו הגיו-פוליטי בסמוך לאולם רפפורט,בית הכט וחנות האוזן השלישית, מסמן באופן מובהק את הdistincion שלו.


מצד שני הסרט אשר תכונו הוא אסתטי-רדיקלי, מהול ברבדים ופרקטיקות הרפלקסיה של ארץ נהדרת.

הבמאי ,מציג לצופיו את האותנטיות הלקויה של האחרים(בעיקר המזרחיים הלאומנים, אולי גם היאפים המשתמטים מהרצליה ) ורגישות ויזואלית-מוסרית של האנחנו (האשכנזים ,בני הטובים,כאלה שילדנו מתלבטים,כלומר בעלי הפרבילגיה ויכולת לחשוב ולבחור לאן ללכת או ללכת בגיל 18).

הסנימטק ובכך גם סרטיו כמו כל הגאוגרפיה הפוליטית של חיפה הוא פרדוקס. ככל שיורדים יותר למעטה כך עולים יותר למעלה ולהיפך. במובן זה הסינמטק האליטיסטי, משחזר דפוסים אליטיסטים פחות. מוקרנים בו הרבה סרטי מיינ-סטרים, שהוקרנו מזה שנים בבתי הקולנוע,מגיעים אליו גם כל חושקי הקולנוע באזור הכרמל (וזאת כתוצאה מהגירת בתי הקולנוע לקניונים הגדולים).

ושוב נחזור לסרט:מלבד סצנת בני הנוער המתלבטים בגורל המדינה(תראו בעצמכם). מעניינת גם תגובת הצופים לסרט אשר התקבצו לטרום הבכורה. רוב הצופים הזדעזעו מזעות הכיבוש, התנחלויות,
הרג, הקטל והעמדות של יהודים ...והיו גם כאלה שהציגו את האלימות שכנגד ,בדמות שאלה הנצחית ולמה לא הראתם את פיגועי הטרור...

לאליטיסים כמוני :מעשה הסרט היה כמראה בעצמו.סרט שכזה מזמין את צופיו לרפלקסיה. הצופים בסינמטק הם צופי ארץ נהדרת, רק בעלי משתנים דמוגרפים שונים. לטובת הפסיכולוגים אתרץ גם כי גם עם מבנה אישיות שונה. הצופים אשר באו לחוות חוויה נונ-קונפורמיסטית נשבו כמו צופי ארץ נהדרת אלי סרט. אשר למען הסר ספק לא חידש דבר בייצוג הרוע המוחלט של הכיבוש בתוך נבכי הג'אנר.



בקיצור כשמביטים בסינמטק כמוסד חברתי-תרבותי קשה להגיד שהגיע קץ שלטון האחוסל"ים, בחיפה האדומה.