body count

יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

ניו- יורק


בנתיבי השתי וערב,
כאן החזק הופך לטרף,
ואלוהים כאן פוסח,
על שתי הסעיפים.

צלם הסתיו על הלוחות,
לחלש נותן כוחות, 
ההמון חפץ לבכות,
ואין יכול הוא לחכות
לרגע המתאים.

אדם, אדם בתוך שורה,
בלא כרטיס, בלא תמורה,
כלאחור יחזור על צעדיו
במהרה.

ספוג של דימויים,
מטרת החרדות.
חפץ למצוא שפות וניבים,
בלא קללות, בלא פקודות.

כי מזמן לא ידעו כאן מלחמה,
הכל במה, ואין דממה,
וגם היד הנעלמה,
עושה עצמה כאילו נעלמה.

בטיים סקוור, חמוש בריבולבר,
רוצה שכל זה יגמר,
ובשלטים כתוב הכל עובר,
חביבי...

יום שלישי, 28 ביולי 2015

J'accuse


ואתם יצרתם דור של אינטלקטואלים רעבים,
ללחם חוק, וגם לסדר. וגם ליין שרפים,
הם צמאים, אך במינון.

צד לצד, כמו עין תחת עין,
נושאים תפילה למשהו שנון.

כדי לצאת ידי חובה,
בהשליכי רימון, של נפש דאבה.
אל מול הזיכרון, אל עבר הדממה.

באים לציין הכל, כדי לשאול
בדיעבד, מדוע? וכיצד?

יום חמישי, 12 בדצמבר 2013

מן המוכן -מוקדש לחג החגים, ולתערוכת הרדי-מייד .




מן המוכן
מן המוכן?
זה כשהכל על השולחן, וגם מתחת, מתחבאים שם:
תינוק, אבא ואימא, מילים גסות, ואת מה שאפשר לקחת.
אוכלים ארוחת שבת, רואים מהודרת מבט.

כמצוות הפיונרים, על ספסל פנסיונרים,
מרגישים מליונרים, משחקים ברבולברים.
שם בתיה עוזיאל, והמלאך גבריאל,
וגם אנשי משרד החינוך ומהנדסי רפא"ל.

שבע מליון צועדים למוזיאון,
צועקים  כמו ליגיון, אל אל אל ....
כאן לא לובר, ולא אירמיטאג',
הגעתם  למיני-ישראל.

וכמו אלוהים הכרוז מודיע:
are you ready?
לראות את ששייך לsugar daddy  ?
לשתות salt water,  לקרוא את harry potter.

ברוכים הבאים לחיפה:
נכון שלעיר שלנו יש פוטנציאל להיות יפה?
קבלו חותמת בדרכון, ובחינם עיתון,
אצלנו הכל מוכן , רק תבואו להון( בערבית).

אז מה זה, מן המוכן?
זה כמו החיפזון מהשטן,
בתוכניות מתאר, ותכוניות מגירה,
וגם תוכנית פראוור בטלביזיה כשאין ברירה.

זה מנגנון הגנה, לעת צרה, למלחמה קרה,
לחורף גרעיני,  ונגד שידול מיני.
זה לא רק דושאן , זה גם רוביספייר וגם לקאן
כדורי חשק , שלא יהיה מעצור בנשק.
כי כל אחד הוא עובד, כל אחד הוא אומן,
מחבב דיוקן של מנהיג על שטר מזומן.

ולסיום אני רוצה לזרוק כפפה, תבואו יותר בבקשה  לחיפה,
תבואו באימא שלכם, תראו מקומות, תשמעו הגיגים,
אצלנו הכל מוכן לא רק בחג החגים...


יום ראשון, 5 באוגוסט 2012

מדליה



לי תביאי לי, מדליה... לפני  שיהיה כאן חורבן מחורבן.
תחרות חבל על הזמן, של "דור מזוין". דמעות ופרחים,
בצבעי ארגמן, ופסלי רב-אומן, להנציח את מה שלולא
זאת אפשר היה להזניח.

הקצין החרמן בבור, מלטף את הכפתור, לא מביט לאחור,
חושב על מחר , על היום שנגמר, רוצה לקבל את הפקודה.
הטבח התורן יכין סעודה, אביגדור על המרקע יצהל ,
ילבש את האפודה(של צה"ל),ויקרא כמו אֶאוּרֶקָה,
דההההההההההההההההההההההההה.

במשרד רואי החשבון,  יקלידו המון,מספרים אשר מספרים,
את סיפורו של העם, אשר החליט להפריט, את העתיד.
על מגש הכסף,בכפית להגיש, את מה שאימא ואבא עמלו
עליו בלי חשיש .כנראה שלא אתה ולא אני הוא האיש.

כן,הכול כאן אקט של גבורה,
לא כולם יצעדו כמו צאן לטבח במהרה,
יס וי כן! תוכנית מגירה, ונוהל שכן.
מכות בין שוטרים ויושבי בית הקפה
אתה לא נחמד, לא עני, אבל יפה.

ולאלה אשר להם לא היה, גם לא יהיה.
למרות שהכול כאן כיאהההההההההה.
נשאר לרחל ,לקלל, להתפלל וזאת רק,
בין יריקות  ולגימות המרק.
בבית התמחוי, במתכונת פאנג-שוי.

שמאל מגניב, שמאל מגיב, שמאל ההזוי
לא לכן הארץ הזאת. לא נשמיע לכן את התקווה
כאות כבוד...
אז שלום, ביי ביי...ולהתראות...










יום שבת, 17 במרץ 2012

צפת-מוקדש גם לשכונת גאולה בחיפה

זו היא העיירה היהודית,
ישוב ישן חוזר שנית.
היש והאין למראית עין.

באזורים הארוגנים,
בהם יוצאים כמו פוטו-גנים.
סמטאות מתקרזלות כמו פאות,
אל בתי קבורה, להנכיח סוג אחר
של גבורה.

ואז שוב לעלות , בכדי להתנשם קלות,
מול מיצגי האומנות בתוך חורבות של מסגדים,
נאיביות של יחידים.

בחלונות הראווה, לומדים תורה וענווה,
לישיבה יש תג-מחיר, ובמקווה שיער ערווה ,
ולמקרה של שכחה , גם תקבלו חצי ברכה.

גוי של שבת לא יעשה לכם ביד,
יש אברכ"ים רכים.
תזזיתיים ולא שמחים .
ותקבלו גם קבלה ועל כך אסור לומר מילה.

זו היא לאות הרוח, מותר גם פלח מהתפוח,
רוצה ליפול אל לא יכול , למכור את נשמתי בזול.
לצייר את פני השטן בקול רם, לגנוח את תפילת הכוח.

יום שלישי, 7 בדצמבר 2010



1.
כאשר ניסיתי להירדם מצפייה ממושכת בטלביזיה בסופ"ש האחרון, המחשבות נתקעו לי בממד הפוליטי והטרידו את מנוחתי: כל העת חשבתי על הפוליטיקה המעגלית של האסון. האסון כעוד כלי לחלוקת משאבים מחדש. מהשוק אל החברה האזרחית, מהחברה האזרחית למדינה,בין הסקטור הציבורי. כמו בדיבורים על "כישלון במלחמת לבנון השנייה" והתקצוב החוזר של הצבא שבא בעקבותיו.כשלא יכולים לשנות לעתים מחכים למאורע הגדול, הטוטאלי. וכך קורה כי השיח אודות חלקות המשאבים מוצג כשיח של סדר עדיפויות במצב של חוסר. אך האסון תמיד משנה שיח זה, וכל כללי השיח כאילו מושהים לרגעים מספר, בכדי להטעין עצמם מחדש לצורך המשך ניהול משטר הקיום הנוכחי. כאילו הממד הדרמטי האווירונאוטי והסיקור נוסף "האח הגדול" של המדיה, כוננו את השריפה , כ"אסון לאומי" לצורך זה. הלאום הוא כמו הטבע, מיסטי ומיתולוגי.
במצב של מבנה חברתי מקוטב עד כלות.


2.
כשהצלחתי סוף סוף להירדם, ראיתי בעיני רוחי תיאולוגיה ומיסטיקה: את שיח התפקחות אל מול מאורע מכונן, מעמד הרי סיני, קריעת ים סוף, יותר הסנה הבוער. האובססיה של האי-נוחות בלהצביע על הפושע ומאידך גיליוטינות מכל עבר. אל מול האחר הגדול של הטבע. לא החלוקות המעמדיות אלא דווקא החלוקות האתניות , קטלגו את הבלתי נתפס. משם כבר עלה השיח הימי בניימי , על המזוזות, כאשר הוא מתחרה בשיח מודרני-רציונאלי על חלוקת משאבים אשר כבר חשבתי עליו קודם. מדברים גם על תרבות ארגונית עותומאנית- מנדטורית. כאילו נוסטלגיה נסתרת למצעדי צבא גרנדיוזיים, מטסים מרשימים , האחות הקטנה של הרכבת האוירית ביום כיפור.


3.
כשחזרתי לכרמל , לאחר הסופ"ש הדרמטי, כשחלק ממכרי נשרפו באוטובוס, מאידך החפ"ק של פעולות ההצלה אשר התמקם בחצר המעונות בהם אני גר כבר פורק. לא היה ריח עשן באוויר,לא רואים מהחלון את הנזק אשר נגרם לחורש. רק אתמול אמרו בטלביזיה כי אין שליטה על המצב. והיום כבר אני מתחיל לטובע בשלל מאמרי העמדה באינטרנט. מחכה למאמר סאטירי אשר יקשור בין שרשרת המסמנים של יערות מזרח אירופה, קרן קיימת, הייעור ככיבוש הקרקע ונס פח השמן.

פתאום נזכר בגידמאק: This is a Jewish tradition.-לראות את הכבאים מדליקים חנוכייה, בתום פעולות הכיבוי.כשהתעוררתי מזה סופית,הבנתי כי זה הוא משטר מנוכר ומרבד אשר ימשיך להשאיר אותנו ערים, והאסונות המדומיינים ימשיכו להרדים אותנו.









יום שלישי, 13 ביולי 2010

אנטי תל אביב - מוקדש לכל החיפאים

בתל אביב טיילתי טיילתי לבור של הקרייה נפלתי נפלתי.
בבורסה מנייה קיבלתי קיבלתי, מהפחים אכלתי אכלתי.
באנגלית קיללתי קיללתי , עמדתי עמדתי בפקקים,
בחניות נכים, בתור לשירותים,
בירקון- שם איפה ששוחים,
ומול המסכים איפה שמוחים,
בקיץ לחים בחורף מורחים.
בתל אביב של לילה לא בוכים, למשיח לא מחכים.

בתי הקפה נראים כאן כבתי תמחוי , לכל בולס ללא דיחוי
הגבינה באופנה , וגם הנקניק. שותים בשדרה, החיים הם פיקניק.
המאוזוליאום של הערייה, רוחב יריאה ,
עוד ירייה עוד ירייה – ארטילריה.

חולדאי אמר להרים ידיים, סמי עופר הדיר עניים,
הבליינים היטו אוזניים, המגניבים מחאו כפיים,
היפר מעניינים נפלו אפיים, סופר אנינים חרקו שיניים.
האמנים לטשו עיניים, הדייגים הביאו מים, לדוד ולשלמה.
הומו הומו כוס אומו....

יא אחמינגאד יא חביב תחריב, תחריב את תל אביב
תעשה מזרח תיכון חדש , אני מוסר לך ד"ש מהפריפריה
מעפולה וטבריה.

חורבן חורבן אחוזת בית,עוד פעם איידיש קייט
דיזינגוף – סשה ארגוב- גידי גוב. עולים באוב..
אוב אוב אוב גו גו בבבבבבב.


ברחתי לכאן מהמרק של הסבתא רבה,
מהעתון של אבא, החיבוק של אמא
מהליקוק של פנינה.
רצית לאבד עצמי לדעת בלכתי בעיר , רציתי להיות נזיר מזן נדיר ,
אך היא הפכה גידול ממאיר בין לוינסקי לגן מאיר, הפכתי בה אסיר.

עומד עם הגב , משתין בקיר. מליאומניק במג"ב פועל שכיר,
אתה עשיר , אתה שולט בעיר, אני שולט בשטח
ההפקר, לי הפשר לך התשר, אני עונה בקשר,
אין בניינו קשר....פה שש-בש שם אש אש אש
די לקשקש , די לאשש, הן לרפש.
תל אביב עולה באשששששש...